פסק-דין בתיק ע"א 002797/99

1.         שני ערעורים מונחים לפנינו:

            האחד - (ע"א 2797/99) (להלן: - " הערעור הראשון") שהוגש ע"י המערער, על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: - " ועדת הערעורים") מיום 31.8.99 שלא להכיר בירידה בשמיעה עקב טנטון ככזו שנגרמה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי של המערער.

            השני - (ע"א 3828/04) (להלן: - " הערעור השני") שהוגש ע"י המשיב, על החלטת ועדת הערעורים מיום 14.10.04 שלפיה התקבל ערעורו של המערער ונקבע קשר של גרימה בין הטנטון שיש למערער לבין תנאי שירותו.

2.         הרקע:

(א)        המערער, יליד 1939, התגייס לשירות חובה בשנת 1959 עם פרופיל 97 והמשיך בשירות קבע עד שהשתחרר בשנת 1990 עם פרופיל 46.

(ב)        כשגויס המערער, הוצב הוא כמכונאי מנועי סילון, ובמשך כ-30 שנה היה חשוף לרעש מטוסי סילון.

(ג)         המערער נקט הליכים שונים נגד המשיב החל מתחילת שנות ה-90, וההליכים האמורים העסיקו מספר ערכאות. הרלבנטית לענייננו בערעור הראשון היא החלטת ועדת הערעורים מיום 8.8.99 שלפיה הטנטון שהמערער טוען שהוא סובל ממנו בשתי אוזניו לא נגרם ולא הוחמר תוך כדי ועקב שירותו.

            הוועדה קבעה שלראשונה הופיעה תלונה על טנטון ב-19.10.89, דהיינו, שנים רבות אחרי שהמערער היה חשוף לרעש מזיק, ולכן, אינה קשורה לחשיפה לרעש. בעיקרי הטיעון מטעם המערער ציין בא-כוחו שוועדת הערעורים לא שמעה עדויות והרופאים לא נחקרו לפניה.

­(ד)        בשנת 2002 הגיש המערער, לועדת הערעורים, ערעור נוסף על החלטת קצין התגמולים, ולפני הוועדה הועמדה שאלה אחת בלבד: האם ניתן להאמין למערער בטענתו שסבל מטנטון עוד בשנת 1967 ובכל אותן שנים בהן שירת - אך לא התלונן בפני רופאים. ועדת הערעורים האמינה למערער שטען שלא התלונן במהלך כל השנים בשל חשש לאיבוד מקום עבודתו, ולכן קיבלה את ערעורו.

בעניין זה יצויין כי לפני ועדת הערעורים הוצג מסמך משנת 1967 המעיד על כך שהמערער נחבל בראשו, נלקח לבית חולים ובוצעו לו 5 תפרים בראש.   

(ה)        על ההחלטה בערעור הראשון הגיש המערער ערעור, ואילו על ההחלטה בערעור השני - הגיש המשיב ערעור.

(ו)         להשלמת התמונה יצויין כי הצדדים הסכימו, במהלך השנים, להמתין עם הערעור הראשון ולא להגיע בו לידי הכרעה, ובסופו של דבר - אוחד הדיון בשני הערעורים - ופסק-הדין מתייחס לשניהם.

3.         טענות הצדדים בערעור הראשון

(א)        את ערעורו של המערער ניסח המערער עצמו, ללא ייצוג, ועל-פני כ-6 עמודים תוקף הוא את חוות-דעתו של ד"ר סגל, המומחה מטעם המשיב, ואת העובדה שוועדת הערעורים אימצה את חוות-דעתו של ד"ר סגל והעדיפה אותה על פני חוות הדעת של המומחים מטעם המערער.

            המערער גם טורח ומגולל בערעורו את השתלשלות השירות הצבאי שלו, ואת אהבתו ומסירותו לעבודה הצבאית.

            בעיקרי הטיעון שהגיש ב"כ המערער עושה הוא הבחנה בין הערעורים וטוען שבערעור הראשון ערער המערער גם על ירידה בשמיעה שנגרמה לו, לטענתו, תוך כדי ועקב השירות הצבאי, ולא רק על הטנטון. יצויין כבר עתה, בעניין זה, שבהחלטת ועדת הערעורים קיים דיון רק בשאלת הטנטון ולא נזכרת שאלת הירידה בשמיעה כתוצאה מהטנטון.

(ב)        בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיב בערעור הראשון - תומך ב"כ המשיב בהחלטת הוועדה, מציין שהיא מבוססת על חוות הדעת של ד"ר סגל ועל אי מהימנותו של המערער.

4.         טענות הצדדים בערעור השני

(א)        המשיב טוען בערעור השני שנפל בהכרעת ועדת הערעורים פגם באופן המחייב התערבות, וההכרעה אינה מבוססת על פניה.